"מעלקאת" - חאדר ושאח


"מעלקאת"
חאדר ושאח

חאדר ושאח נולד ב-1966 בעזה. ב-1985 יצא לארה"ב  וב-1989 נישא לג'והר ועבר להתגורר ברהט.
בשנים 2000-2004 למד אמנות במרכז לאמנות חזותית בבאר-שבע.
השם ״ מעלקאת״ לקוח ממגילות השירה שהיו תלויות על הקירות ליד הכעבה במכה ופירושו דברים יקרי ערך. בתקופה האסלאמית, בייחוד מן המאה השנייה להיג'רה (האגירה של מוחמד ממכה לאל מדינה 622 לספירה) הבלשנים אספו באופן שיטתי מפי הבדואים את השירים וערכו מהם קבצים שנקראו דיונים , (כינוס חומר כתוב ). בעבר הרחוק יותר הם נקראו "התלויים" על שם מגילות השירה
ועל פי האגדה נכתבו בו שירים שזכו בתחרות שירה שנערכה ביריד סמוך למכה.
חאדר ושאח צייר מילדות וצייר גם בתקופת לימודיו בבית הספר התיכון בעזה, חומרי הציור היו בעיקר גירים והמצע של דלתות, קרשים וגם קירות בית הספר. בשנים 2000-2004 למד אמנות במרכז לאמנות חזותית בבאר-שבע.
חאדר ושאח מצייר את דיוקנאות של בני משפחתו הקרובים לו, חברים, בני משפחה, דיוקן עצמי ואת בני משפחתו העקורים. ברקע עבודותיו לצד אורנמנטיקה מוסלמית ורקמה פלסטינית  כתובים שירים של גדולי המשוררים הערבים והפלסטינים (מחמוד דרויש, אחמד מטר ונזר קבאני ואחרים).
הטקסטים מדברים על נאמנות לזהות ולתרבות הערבית לצד ביקורת עליה.
העבודות המוצגות בתערוכה רובן על עור. הכתיבה על עור, ככתיבה מסורתית - קאנונית על קלף, היא מעשה געגועים והנצחה למשוררים האהובים עליו ובני משפחתו הפזורים בעזה, בגדה, במפרץ, בירדן ובסיני.
באיסלם יש איסור לתאר אובייקטים פיגורטיביים ולכן האמנים התמקדו בעיטורים שונים. התרבות המוסלמית פתחה את הדגמים המופשטים, הגיאומטריים והצמחיים. האלמנטים בעיטורים חוזרים במקצב ובצורות קבועות. האלמנטים הצמחיים הם אינסופיים בכל מקום שהגבעול מתפצל יוצא ממנו עלה  והגבעול ממשיך ומתפתל ואינו מסתיים. התנועה האין סופית, ההכפלה והחזרה במחזור זרימה יוצרים שיווי משקל, סימטריה, שלווה והרמוניה מצד אחד ומצד שני מבטאים את האדם החולף לעומת האל הנצחי – האדם כבן חלוף. המקצב ומוטיב החזרה מופיעים גם בשירה ובמחול.
לכתב האסלאמי  יש משמעות  הן מבחינה קישוטית והן מבחינת המסר. הקליגרפיה נחשבת לאמנות יוקרתית ומהווה תשובה להגבלות על הציורים הפיגורטיביים. ברוב היצירות חשיבות הכיתוב אינו בתוכן אלא כסמל ואמונה. הכיתוב יותר נראה מאשר נקרא, המסר באותיות עצמן ולא בתוכן.
חאדר מצייר דיוקנאות המצוירים מהכתפיים ומעלה ומתמקדים בפני המצויר ונמנע מתיאור פסיכולוגיסטי, שמתארים פני אדם במצבים רגשיים קיצוניים של כאב, בכי או צחוק. חומריות המצע והטכניקה המעורבת שהו משתמש בה מחלחלת להוויה של האדם והנוכחות שלו מוטמעת בעולמו של הצופה.
חלק מהדיוקנאות הם בעלי אופי איקוני המודגש בעבודת הרקע הכוללת ציור וחריטה של דגם דקורטיבי. רבים מהדיוקנאות מצוירים מהתבוננות ישירה ואחרים מצוירים מתצלום. ושאח חוזר ומצייר את בני משפחתו במהלך השנים ובכך מתעד את השינוי עם הזמן.
ואשח ביצירתו מנסה לשמר את הזיכרון ולגשר על הפער, המרחק, הזמן והגעגועים.
"אני מנסה לשמור את דיוקנאות בני משפחתי לא רק בזיכרון שלי אלא גם בסביבה,  ברהט, אני רוצה שכולם יכירו אותם, גם אם אין לנו אפשרות להיפגש, שיהיו נוכחים סביב, בבית, עם המשפחה והילדים".
ב-2008 החל להתמודד עם נושאים בסביבתו הפלסטינית. "ניסיתי לשכוח את מה שקרה עם הדודה, אירוע שקשור בכבוד המשפחה, חלק מהדברים ראיתי במו עיני. הציור עזר לי להתחבר לדברים שמתרחשים בחברה שלנו ולעכל אותם דרך הציור - שהרי אנשים לא יודעים מה לעשות עם הדברים הקשים שהם חווים".  ציורי שמן חדשים יותר מתמקד ואשח בנשים שחורות-עור העובדות בשדה, נוביות-סודניות המשתייכות לקבוצה הנחותה בחברה הבדואית, "מסתכלים עליהם כמו על עבדים שחיים מהשאריות, אין התייחסות שוויונית, לא מתחתנים אתן. "ציירתי דיוקן של בדואית-סודנית שכיום מנהלת בית ספר מהטובים ברהט והגיעה לשני תארים – בזכות עצמה".
"מצד אחד" אומר ואשח  "אני פלסטיני בעל תעודת זהות ישראלית החי בישראל ומתגעגע בלא הרף לבני משפחתי החיים בעזה, בסיני, בירדן ובנסיכויות. בעיני הישראלים- היהודים אני מוגדר מוסלמי, ערבי, בדווי, פלסטיני ואולי אפילו אויב. מצד אחר, אני חש שאני ישראלי לכל דבר, דובר עברית ומעורה בחברה הישראלית ובצרותיה. בני משפחת אשתי, ילדיי וחבריי הקרובים ביותר חיים כאן איתי ולצידי. בעיני הפלסטינים אני מוגדר ישראלי ואני נחשב אויב. באחד מביקורי המשפחה בעזה נפצעתי בפיגוע טרור..."
חאדר ואשח מצהיר על זהותו המורכבת ובוחן את עצמו ואת השייכות שלו דרך יצירתו, קורות חייו שזורים באמנותו. בטכניקות ציור ואשח שומר לעצמו את החופש לעבור מסגנון לסגנון ומחומר לחומר ומצעים בהם משתמש הם מגוונים ונבחרים על פי צרכיו.
הזיכרון בולט בעבודותיו מצד אחד ולמתרחש בחיי היום יום מצד שני.
"מבחינתי" אומר ואשח "אובדן האנושיות וכבוד האדם, זה מנוגד לכל ערכי האסלאם והאנושות" (תגובה על הנעשה בסוריה)
ואשח נתון בתוך הוויה קיומית המעסיקה אותו כאדם וכאמן. באמנותו הוא מתמודד עם זהותו הלאומיות, התרבותית, הדתית וחייו וחבריו בישראל.

אוצרות
אתי עמרם / אסנת בן שלום