"החוט המקשר"

אורנה בן עמי

אורנה בן עמי משתמשת בטכניקות חדשניות ומרתקות ומייחסת חשיבות ועוצמתיות לנצחיותם של חפצים למול חיי האדם הזמניים. חומר הגלם הוא הברזל, תוך שילוב של חיתוך, כיפוף, ריתוך וליטוש.
חומר הגלם הקשוח – הברזל – מתרכך בידיה והופך לנשי ונכבש.
המאבק בו ויצירה ממנו במו ידיה של בן עמי, מבטאים את היכולת האנושית לרכך קשיים, לשמר זיכרונות ולחבר לרגשות.
בן עמי מביאה סיפורים אנושיים באמצעות  יצירותיה " אנחנו" היא אומרת "חולפים מן העולם, החפצים נשארים כדי לספר את הסיפור שלנו."

הנשיא שמעון פרס כתב לה, לאחרונה: "ביצירתך, אורנה, את מוכיחה שאין דבר רך יותר מברזל, ואין דבר חזק יותר מאישה."

בותיינה אבו מלחם

בותיינה אבו מלחם גרה בקרבת פסגת ההר בערערה, בלב אדמות המשפחה וקרוביה גרים באותו אזור.
בותיינה בוחנת בעבודותיה את מעמד האישה הערבייה בחברה דרך עבודתה על גבי בגדים ובדים. היא בוחרת ברקמה פלסטינית, היא משאירה את סימניה דרך הרבה מחטים וסיכות הנשארות נעוצות על הבגד או הבד.
עבודותיה נעות בציר שבין פשטות לתחכום. בדרך זו היא בוחנת את מעמד האישה הערבייה בחברה, מעבירה דרכה את חשיבות המסורת ואת הסכנה שבהתנתקות ממנה.
בעבודותיה "הרקומות" מוסיפה לעיתים כתיבת פתגמים או משלים , או טקסטים אותנטיים אסלאמיים. אבו מלחם מאגדת את המוטיבים ומשמרת אותם ע"י טבילה בשעווה.
השעווה מקבעת את הרקמה,  הבד או  הבגד מאבדים את הפונקציונליות שלהם  והופכים לפעולה אמנותית.  אל מלחם מציגה תפיסה מורכבת של שימור תוך הוצאת הבגד מההקשר הצפוי והפיכתו למצע . כך היא מבטאת  את הקשיים במעמד האישה הערבייה בחברה הפטיראכלית, יוצרת קשר למסורת ולחשיבותה ולזהותה.
אבו מלחם יוצרת את הכאב, השבר והקרע  אך גם את אפשרות לאיחוי והחלמה.