מצר-מייסר: Take 2 1972 / 2025
1972
/ 2025
פרויקט מצר-מייסר
המיתולוגי, שהתקיים ב-1972 במרחב המשותף שבין קיבוץ מצר והכפר מייסר, השייכים
למועצה אזורית מנשה, נחשב בהיסטוריוגרפיה של האמנות הישראלית לפעולת אמנות ראשונה
במרחב יהודי-ערבי משותף. זאת, על אף העובדה שארבעת האמנים שיזמו וביצעו את הפעולות
היו יהודים. הפרויקט המקורי הסתנכרן עם תחילתה של אמנות מושגית בישראל וגילם שפה
חדשה של חיבור בין אמנות וחיים, פעולה במרחב ומודעות סביבתית-גיאו-פוליטית
וחברתית. במקביל היה זה פרויקט שינק מהסביבה הקיבוצית הפריפריאלית החולקת את המרחב
הישראלי עם היישוב הערבי-פלסטיני, פרויקט שנולד בקיבוץ עין שמר, התממש בקיבוץ מצר
ובכפר מייסר, וניזון מהאידיאולוגיה הקיבוצית של קיום משותף בין שני העמים.
במצר-מייסר 1972,
מיכה אולמן ביצע את הפעולה שזכתה לחשיפה רחבה והפכה לסמל הפרויקט: חילופי
אדמות בין קיבוץ מצר לכפר הערבי מייסר הסמוך אליו, באמצעות חפירת שני בורות והחלפת
האדמות ביניהם. החופרים היו נערים מהקיבוץ ומהכפר; אביטל גבע פיזר בצומת
מצר-מייסר ספרים שנפסלו במפעל הנייר אמניר בחדרה והזמין את תושבי שני היישובים
לאסוף ספרים; דב אור נר פנה בקול קורא לתושבי מצר ומייסר, בעברית ובערבית,
וביקש חפצים אישיים שאינם בשימוש, לצורך קבורתם המעורבת בפיר שנחפר באדמה, כמשקע
ארכיאולוגי לעתיד; משה גרשוני ביצע פרצלציה (סימון חלקות) בשדות מצר וחילק
לכל משפחה בקיבוץ חלקת אדמה משלה, פעולה נבואית שהקדימה את ההפרטה בקיבוצים בעשרות
שנים ועוררה התנגדות וכעס בקהילה.
מצר-מייסר: Take 2 בוחנת את הזיכרון של חברי מצר ותושבי מייסר לגבי האירוע האמנותי שהתרחש ביישוביהם
לפני 53 שנים, מגלה נרטיבים שונים שהתגבשו סביבו במהלך הזמן וחוקרת את הזיקה
ההדדית בין הישוב היהודי ליישוב הערבי.
קיבוץ מצר, שהוקם ב- 1953, בסמוך לכפר מייסר שקם ב-1883, נבנה על שטח שניתן למדינת
ישראל בהסכמה, במסגרת הסכמי רודוס לחילופי שטחים, עם סיום מלחמת העצמאות ב- 1949.
שיתוף הפעולה בין שני היישובים היה יוצא דופן מההתחלה ובא לידי ביטוי במערכת מים
משותפת שהשקתה את שדות שני היישובים. על-אף שינויים פוליטיים וחברתיים, וגלי
ההקצנה בחברה הישראלית שהעכירו, בתקופות שונות, את היחסים בין יהודים לערבים, השכנות
הטובה בין מצר למייסר עמדה במבחן הזמן ושמרה גם במצבי קיצון על תמיכה הדדית.
מצר-מייסר: Take 2 מתבוננת במודל הדואלי של מצר-מייסר משלושה כיוונים:
ההיבט האידיאולוגי של אנשי מצר, קיבוץ של תנועת השומר הצעיר שהוקם על ידי גרעין
ארגנטינאי שוחר שלום וידידותי במיוחד; מבט מכפר מייסר – שלא נבחן עד עתה, ומעלה
מורכבויות של פרשנות והטעיות זיכרון; ומבט רחב יותר של התנועה הקיבוצית, המפוזרת
במרחב הפריפריאלי של ישראל ומקיימת יחסי שכנות וקירבה יומיומית עם יישובים ערביים.
היכן נמצאת התנועה הקיבוצית ותפיסתה כיום בהתייחס למודל מצר-מייסר?
מיכה אולמן ואביטל גבע, הציבו
עבודות שמתכתבות עם עבודותיהם בפרויקט המקורי ועם המצב הנוכחי בארץ: אולמן
("שני כיסאות", 2025) חפר בחזית הגלריה שני בורות בצורת כיסאות והניח את
ערמות החול שהוצאו מהם בחלל הגלריה, כשהוא רומז למודל הדו-משפחתי שהציב בעבר;
אביטל גבע מתכתב עם הספרים שפיזר בשדות ב-1972 ומתייחס למהלכי האיבון של ארון
הספרים היהודי-ציוני וסיאוב הקוד המוסרי שהופנם בעבר: "ספרים טבועים
בביצה", המוצגת בחזית הגלריה ו"ארון הספרים היהודי בתוך בטון",
בחלל הפנימי של הגלריה - מציגות ספרים מטופלים מתוך הספרות היהודית והציונית, כשהם
נעוצים בביצת בטון.
סאהר מיעארי מתכתב עם עבודת האדמה של אולמן ועם קבורת החפצים של אור
נר ומציג בתוך עמוד שקוף את תכולת הבורות והחפצים ("עמוד", 2025).
בעבודה נוספת הוא מתכתב עם הפסל יחיאל שמי, ומציג את "המערה", שמתוכה
בוקעים קולות שיח של חופרים. עבד-אלסלאם סבע מציג ציור נוף גדול
ממדים שמבוסס על צילום אוויר של המרחב המשותף בין מצר ומייסר הדומה לשתי ריאות,
תחת הכותרת "נשימה אחת". מיצב נוסף של סבע נבנה על איסוף בגדים משני
היישובים ותלייתם על חבל כביסה. פאתן אבו עלי מציגה גרסה נוספת
לפעולות ההרכבה הבוטנית שלה בין עצי זית לעצים נוספים, כמטפורה להסתגלות ותיאום
בין זנים שונים, הפעם היא מרכיבה עצי זית ועצי חרוב. אסאלה חסן מראיינת
צעירים וצעירות ממייסר לגבי הקשר שלהם למרחב שבו הם גרים ולשכנות ומתרגמת משפטים
נבחרים לאיתות מורס. שאלת ההבנה / אי-הבנה, מצוקה או רווחה, ניצבת במרכז עבודתה. ציבי
גבע מעתיק את התבנית הדואלית של מצר-מייסר לקנה מידה ביוגרפי ורושם בחלל
שני שמות של ידידים אישיים שלו – יואב, נג'יב - האחד ממצר והשני ממייסר. הציירת מריון
פוקס, חברת קיבוץ מצר, עוקבת בציוריה אחרי אנשי מצר ומייסר הצועדים את
צעדת הבוקר שלהם משני עברי הגדר החכמה, שהוקמה בעקבות פיגוע שהיה בקיבוץ, ומנכיחה
את הקירבה והזרות במבט ההדדי. פיטר
יעקב מלץ חיבר ורשם מקטעים ומיחברים שאסף משני האתרים וצירפם יחד. הצלם דרור בן נפתלי מציג שלושה צילומים
מרחביים של יישובים יהודים וערבים הסמוכים זה לזה, מבודדים מהנוף. נועה קרוון וסמדר תימור, דוקומנטריסטיות,
ראיינו לקראת התערוכה את מיכה אולמן, אביטל גבע, חברי מצר ותושבי מייסר שסיפרו, כל
אחד מנקודת מבטו, זיכרונות אישיים מהאירוע המקורי ב-1972 והתרשמויות ממערכות
היחסים בין שני יישובים. הרשומון שנוצר, על פעריו והבחנותיו השונות, כפי שכל צד
חווה אותם, מבקש לעורר מחשבה.
התערוכה כוללת גם קיר
ארכיוני, המבנה מחדש את ארבע הפעולות המקוריות ופורש מסמכים המעידים על מערכת
היחסים ההדדית בין מצר למייסר. מצר-מייסר:
Take 2 מבקשת בעיקר להתבונן בסוגיה המורכבת של יחסי
השכנות היומיומיים בין יהודים לערבים ולסמן את חשיבותם העליונה לעתיד הארץ הזו,
תוך מודעות להבדלים לצד המקף המחבר.
ענת לידרור וטלי
תמיר, אוצרות התערוכה