אין בינינו חלל
תשעה אמניות ואמנים צעירים, יהודים וערבים, נבחרו לתוכנית הרזידנסי של גבעת חביבה לתקופה בת חמישה חודשים, מתוכם שלושה חודשים של חיים ויצירה משותפים. התערוכה 'אין בינינו חלל' מציגה את העבודות אותן יצרו לאורך התקופה בציור, פיסול, צילום, וידאו וסאונד. שם התערוכה משמש כנקודת מוצא למסע אישי וקולקטיבי בחלל משותף, פיזי ורגשי. העבודות בוחנות שני קצוות של מבט: בקצה אחד עבודות המתבוננות פנימה, לקרוב ולאינטימי, למשפחתי, ובקצה האחר, עבודות שפונות החוצה אל הטבע והמרחב האנושי. התערוכה היא אוסף של מבטים הנפגשים ושוהים יחד, חוצים זה את זה ומשפיעים זה על זה.
חן חפץ מצייר סעודה משפחתית בצרפת על גבי מפת שולחן, פורטרטים של קרובי משפחה סועדים יחד סביב שולחן אוכל משפחתי, מביטים ומחייכים זה לזה, נותן ביטוי לתחושת געגוע למשפחה שלא הכיר, כמיהה לשייכות בצד תחושה נעדרות. בווידאו 'פירורים' הוא מנקה את פרורי שאריות הסעודה וברקע נשמע קולה של סבתו, המספרת על מסע ההגירה ממרוקו דרך צרפת עד לישראל. פאיזה בדארנה חוזרת לחפצים השייכים לאמה, ולקשר המיוחד שלה לאמה דרכם: הארנק, המערוך, המכתש ועלי עם ריח השום. פאיזה חורטת במערוכים מילים שאמה נהגה לומר לה בזמן הכנת הבצק, מילים כמו: ״תלחצי״, ״עקום״, ״תמהרי״. עמית גביש מציירת צילומי ילדות ישנים על גבי מעטפות, תיעוד ילדותה שלה ושל אחותה התאומה. הציורים הקטועים על גבי המעטפות חושפים רגע של יחד אבל גם של היפרדות ונבדלות בין אחת לשנייה.
הציר שבין שמיים לארץ מתבטא בעבודתה של ירין אבו חמד, שלוקחת אותנו אל מפת הכוכבים ומחזירה אותנו חזרה כמנגינה דרך תיבת נגינה אנלוגית, עדות לאירוע מטלטל שהתחולל. אלומה פישמן מצלמת אזורי מריבה מבעד לחלון מכונית נוסעת ומחברת אותם לכדי קולאז׳ים פנורמים ליליים. זהו מבט קולנועי הממסגר את הנוף כתפאורת תיאטרון נטולת שחקנים. נגה דייויס מפנה את המבט גם אל גבעת חביבה ואל הנוף המקומי הקרוב והמוכר, וגם אל מבטו של יחיא, נער ערבי הלומד בגבעה חביבה, אותו הכירה לאורך תקופת השהות שם, ונוצר ביניהם דיאלוג.
בעבודת הוידאו, לילא עבד אלרזאק בוחנת מושגים מתחום הביולוגיה, כגון: ״טפילות״, ״טריפה״, ו״תחרותֿ״ דרך התנהגותן של חיות בטבע- ובאורח מטפורי היא בוחנת את השתקפותן בחברה האנושית.. תאלא מפסלת פסלונים קטנים, כמו צלמיות דמויות עוברים, הטבולים במי סוכר, ומזמינה חרקים וצופים כאחד להתקרב אל היצורים הספק אנושיים הללו. סארה חטיב מציירת ציור גדל—ממדים של חלל הנראה כמו תפאורה, בו ציפורים ודמויות אנושיות מחליפות תפקידים. המבטים מצטלבים אחת עם השנייה ומייצרים תנועה אין סופית בתוך הציור.
"אין בינינו חלל" היא קריאה לקרבה, קירבה בין אדם לאדם ובין אנשים לאמנות, במיוחד בתקופה הנוכחית, בה המציאות מנסה להרחיק אותנו. באמצעות העבודות שכמו מבקשות להיקשר זו בזו, נוצר מרחב חדש של תנועה, שבו המבט נודד בחופשיות, ללא מחסומים.
הראל לוז, מלווה אמנותי ואוצר התערוכה
—————————————————————————————
מנהלת התוכנית: ענת לידרור
ליווי אמנותי ואוצרות: הראל לוז | מרכזת התוכנית: אורית ריינגוורץ
מנטורים: אבנר זינגר, אסד עזי, גליה בר אור , חנאן אבו חוסיין, מיכל ניב, מנאר זועבי, משה רואס, נרדין סרוג'י, עדינה בר און, פריד אבו שקרה, רון עמיר, פני יסעור.
אמנים ואוצרים אורחים: אניסה אשקר, סתיו סטרוז בוטרוס, עבד עבדי, שרי גולן, תומר הימן.
חן חפץ מצייר סעודה משפחתית בצרפת על גבי מפת שולחן, פורטרטים של קרובי משפחה סועדים יחד סביב שולחן אוכל משפחתי, מביטים ומחייכים זה לזה, נותן ביטוי לתחושת געגוע למשפחה שלא הכיר, כמיהה לשייכות בצד תחושה נעדרות. בווידאו 'פירורים' הוא מנקה את פרורי שאריות הסעודה וברקע נשמע קולה של סבתו, המספרת על מסע ההגירה ממרוקו דרך צרפת עד לישראל. פאיזה בדארנה חוזרת לחפצים השייכים לאמה, ולקשר המיוחד שלה לאמה דרכם: הארנק, המערוך, המכתש ועלי עם ריח השום. פאיזה חורטת במערוכים מילים שאמה נהגה לומר לה בזמן הכנת הבצק, מילים כמו: ״תלחצי״, ״עקום״, ״תמהרי״. עמית גביש מציירת צילומי ילדות ישנים על גבי מעטפות, תיעוד ילדותה שלה ושל אחותה התאומה. הציורים הקטועים על גבי המעטפות חושפים רגע של יחד אבל גם של היפרדות ונבדלות בין אחת לשנייה.
הציר שבין שמיים לארץ מתבטא בעבודתה של ירין אבו חמד, שלוקחת אותנו אל מפת הכוכבים ומחזירה אותנו חזרה כמנגינה דרך תיבת נגינה אנלוגית, עדות לאירוע מטלטל שהתחולל. אלומה פישמן מצלמת אזורי מריבה מבעד לחלון מכונית נוסעת ומחברת אותם לכדי קולאז׳ים פנורמים ליליים. זהו מבט קולנועי הממסגר את הנוף כתפאורת תיאטרון נטולת שחקנים. נגה דייויס מפנה את המבט גם אל גבעת חביבה ואל הנוף המקומי הקרוב והמוכר, וגם אל מבטו של יחיא, נער ערבי הלומד בגבעה חביבה, אותו הכירה לאורך תקופת השהות שם, ונוצר ביניהם דיאלוג.
בעבודת הוידאו, לילא עבד אלרזאק בוחנת מושגים מתחום הביולוגיה, כגון: ״טפילות״, ״טריפה״, ו״תחרותֿ״ דרך התנהגותן של חיות בטבע- ובאורח מטפורי היא בוחנת את השתקפותן בחברה האנושית.. תאלא מפסלת פסלונים קטנים, כמו צלמיות דמויות עוברים, הטבולים במי סוכר, ומזמינה חרקים וצופים כאחד להתקרב אל היצורים הספק אנושיים הללו. סארה חטיב מציירת ציור גדל—ממדים של חלל הנראה כמו תפאורה, בו ציפורים ודמויות אנושיות מחליפות תפקידים. המבטים מצטלבים אחת עם השנייה ומייצרים תנועה אין סופית בתוך הציור.
"אין בינינו חלל" היא קריאה לקרבה, קירבה בין אדם לאדם ובין אנשים לאמנות, במיוחד בתקופה הנוכחית, בה המציאות מנסה להרחיק אותנו. באמצעות העבודות שכמו מבקשות להיקשר זו בזו, נוצר מרחב חדש של תנועה, שבו המבט נודד בחופשיות, ללא מחסומים.
הראל לוז, מלווה אמנותי ואוצר התערוכה
—————————————————————————————
מנהלת התוכנית: ענת לידרור
ליווי אמנותי ואוצרות: הראל לוז | מרכזת התוכנית: אורית ריינגוורץ
מנטורים: אבנר זינגר, אסד עזי, גליה בר אור , חנאן אבו חוסיין, מיכל ניב, מנאר זועבי, משה רואס, נרדין סרוג'י, עדינה בר און, פריד אבו שקרה, רון עמיר, פני יסעור.
אמנים ואוצרים אורחים: אניסה אשקר, סתיו סטרוז בוטרוס, עבד עבדי, שרי גולן, תומר הימן.