אנא היא - أنا هي- I Am Her
אנא היא
הגלריה לשלום – גבעת חביבה מציגה
11.5.2019 – 15.6.2019
בותינה אבו מלחם | סוהאד דיב | דועאא בדראן | רחמה חמזה
אוצרת: ענת לידרור
על מה ולמה?
התערוכה היא תערוכה שנייה, פרק ב' מתוך שלוש תערוכות שיוצגו במהלך שנה אחת בגלריה לשלום – גבעת חביבה, העוסקות במיצובה הלא שוויוני של האישה בישראל גם בתקופה הפוסט־פוסט מודרנית.
התערוכה הראשונה, "אני האמנות העובדת", הציגה את דרכן האמנותית של שתי אמניות מן החברה הקיבוצית. אי השוויון המגדרי והאמנותי היה נוכח גם בחברה הקיבוצית, למרות ערך השוויון שעליו הושתתה.
"אנא היא" מציגה מבט חודר של ארבע אמניות מן החברה הערבית־פלסטינית בישראל על מעמדה של האישה, על מקומה בחברה ועל מצבה בארץ ובעולם המוסלמי. היא מביאה אמירה רב־זוויתית, מקומית וגלובלית כאחת.
התערוכה נולדה מתוך השיח שעורר קמפיין Me Too ומתוך המציאות הקשה של האלימות כלפי נשים בישראל.
ארבע האמניות מציגות נקודות מבט אישיות, אשר יחד יוצרות מבט רב־דורי, מורכב ומשלים.
בותינה אבו מלחם
בותינה אבו מלחם מביאה מבט מסורתי־עכשווי על תפקידה של האישה כשומרת התרבות, הזיכרון והכאב הפלסטיני.
באמצעות הרקמה הפלסטינית, מחטים, חוטים, בדים וחומרי היומיום היא יוצרת מלבושים שאינם מיועדים ללבישה אלא לזיכרון, לעדות ולסמל.
עבודותיה מגשרות בין עבר להווה, בין מלאכה לאמנות, בין אותנטיות לעכשוויות. המחט תופרת ומאחה אך גם דוקרת ופוצעת.
הלבוש הופך לאובייקט אמנותי, והגוף נוכח דווקא דרך היעדרו.
היא יוצרת מודל נשי חזק, השואב את כוחו מן המסורת אך שומר על מבט פתוח אל העתיד.
סוהאד דיב
סוהאד דיב עוסקת בגוף האישה ובניסיון להשיב אותו לבעלותה.
היא מצלמת, מפרקת, גוזרת, אורגת, כותבת ומרכיבה מחדש דימויים נשיים, מתוך רצון להחזיר לאישה את השליטה בגופה ובזהותה.
עבודותיה משלבות ציור, פיסול וטכניקות מעורבות, תוך שימוש באדמה, שמן, תבלינים, חוטים, חבלים, עניבות גבריות וחומרים נוספים.
היא עוסקת בזכות האישה לבחור את חייה, את גופה ואת עתידה, ומגדירה מחדש את גבולות המרחב הפרטי והנשי.
יצירתה מבקרת את הסקרנות והחדירה המתמדת לפרטיותן של נשים ואת הניסיון החברתי לשלוט בגופן.
רחמה חמזה
רחמה חמזה עוסקת בגוף הנשי, בטבע, ביופי, במיניות ובקדושה.
מקורות ההשראה שלה הם עולם הצומח והפרחים, אותם היא מציגה כיופי טבעי ושלם.
היא בוחנת את הקשר שבין נשיות, פוריות, טבע וטוהר, ואת המקומות שבהם שיח זה מושתק.
עבודותיה משלבות עדינות רבה עם אומץ ונחישות לדבר על נשיות ומיניות טבעית.
בפיסול ובציור היא יוצרת עולם אורגני של איברים, פרחים ודימויים נשיים, אותם היא מגדירה כאיברים קדושים.
דועאא בדראן
דועאא בדראן מביאה קול צעיר וחזק המתבונן באישה דרך מיתולוגיות, טבע וחומר.
רישומיה ופסליה נמצאים בדיאלוג מתמיד בין חומר לצורה ובין מסורת לעכשוויות.
היא משלבת מוטיבים מסורתיים עם חפצי יומיום וחומרי רדי־מייד, ויוצרת דימויים של גוף נשי.
עבודותיה בוחנות את מקומה של האישה בעולם, את מושג הקדושה, את רעיון השלמות ואת שאלות הקיום האנושי.
הגוף ביצירתה הוא גוף פצוע, אך גם גוף מרפא, כזה ההופך את הפגיעה לחלק בלתי נפרד מן היצירה.
סוף דבר
לא בטוח שארבע האמניות יוצרות אמירה אחת משותפת, אך דווקא בכך טמונה עוצמתה של התערוכה.
הנשיות אינה זקוקה להגדרה אחת או לפרשנות אחת. היא מסוגלת להכיל מורכבויות, סתירות וקולות שונים בו־זמנית.
יחד יוצרות האמניות מרבד עשיר של חכמה נשית, המשקפת נשיות חזקה ומשמעותית הן במרחב המסורתי והן במרחב העכשווי.
זוהי נשיות הממשיכה להיאבק על זכותה להיות, ליצור, לבחור ולהישמע.
ענת לידרור, אוצרת
טקסט אוצרות
לקריאת טקסט האוצרות של התערוכה
פרסומים
הגלריה לשלום בגבעת חביבה מציגה: אנא היא - أنا هي - I Am Her
אנא היא - أنا هي - I Am Her | פייסבוק
תמונות
דף התערוכה בערבית | דף התערוכה באנגלית
