'אני האמנוּת העוֹבדת' - דינה שצ'ופק – צילה ליס

'אני האמנות העובדת'

דינה שצ'ופק – צילה ליס

פתיחה: 16.3.19 בשעה 11:00

אוצרות: ענת לידרור וטלי תמיר

'אני האמנות העובדת' – תערוכה זוגית לשתי אמניות ותיקות בשדה האמנות הישראלי: דינה שצ'ופק וצילה ליס.

התערוכה בוחנת את דרכן של שצ'ופק וליס כאמניות נשים הפועלות בחברה הקיבוצית (שצ'ופק בקיבוץ מצר וליס בקיבוץ עין שמר) ועוקבת אחר יחסן לשאלות של השראה והשפעות אמנותיות, יחיד מול קבוצה, ערך העבודה ומבט נשי־מגדרי. שצ'ופק, ילידת ארגנטינה (1931), חברת קיבוץ משנת 1954, וליס (ילידת 1945), ילידת הקיבוץ שהתגוררה ופעלה במסגרתו כל חייה.

'אני האמנות העובדת' בודקת עד כמה אמניות נשים בחברה הקיבוצית מזדהות עם המטרות המשותפות, או שמא הן מסמנות דרכים אחרות, או קונפליקט סמוי או גלוי.

האם אמנית (אישה) בקיבוץ מושפעת מערכי החברה השיתופית שבתוכה היא פועלת? האם הקיבוץ מעצב באופן כלשהו את יצירתה? האם ערך העבודה, שנתפס בקיבוץ כערך עליון, כמעט דתי, במהלך שנים רבות, הוטבע בעבודתן כתפיסת עולם, כדרך חיים? האם אפשר לזהות את הערכים הללו בטכניקה שלהן? בתכנים? האם הן חשות צורך להוכיח את יכולתן לבנות ולייצר, בדומה לגברים, אך מציעות מבט אחר – נשי, אינדיבידואלי? ומה בנוגע לתפיסת השוויון המגדרי בקיבוצים פעם והיום?

שצ'ופק וליס, כל אחת בדרכה, מגיבות לנוכחות החזקה של הקבוצה ולתפקידים המסורתיים של הנשים, ששרדו על אף הצהרות השוויון לכאורה.

צילה ליס עוסקת רבות במתח שבין האינדיבידואל היוצא לדרך לבין הקבוצה והחפצים הנלווים אליה. כמי שנולדה בקיבוץ והתחנכה במסגרות הלינה המשותפת ובמוסדות החינוך של השומר הצעיר, בתקופה שבה הזהות הקבוצתית הייתה חזקה מאוד, היא תרה באמנותה אחר דרכה האישית במרחב צפוף ומאוכלס. אך בהיותה חלק מחברה שחרתה על דגלה ערכים של תיקון עולם ושיפור החברה, היא עסקה גם בהפניית המבט אל העולם ועוולותיו. המסגרת ופריצתה נוכחות בעבודתה, כמו גם מכשירי הפלגה ותעופה.

דינה שצ'ופק, שהתחנכה בבואנוס איירס וספגה את תרבות ההתנגדות של השמאל הארגנטינאי כנגד המשטר העריץ, עסקה באופן אובססיבי באייקונים של האוונגרד המודרני – באמצעות שפתו הגיאומטרית של קזימיר מלביץ' – כשהיא מסבה אותם למדיום נשי. הריבוע־עיגול־צלב של מלביץ' מופיעים בעבודתה בדגם של אריגת שתי וערב.

דינה חיפשה כיצד לחבור לקבוצה ולבטא את דרך החיים הזו באופן צורני, והיא מנסחת שאלות יסוד: איך בונים? איך בונים בית, משפחה, חברה, מדינה? שצ'ופק מציעה אידיאל של אישה עובדת, אך באופן אירוני האטריבוטים שלה הם של עובדת ניקיון (ברזיליות וצמר פלדה).

ליס ושצ'ופק עובדות; הן עמלות ובונות ובעיקר אינן נחות. האפשרות לראות קו עבודה מתמשך המתווה את דרכן במהלך מספר עשורים מאירה מבט רחב, המאפשר לשאול: האם יש דבר כזה – אמניות־פועלות? האם "האמנות עובדת"?

התערוכה היא שלם אחד בעל שני חלקים. בשתי הגלריות מוצגות שתי האמניות; בגלריה לשלום מוצגות עבודות יסוד עקרוניות, ובגלריה בגן שמואל – התפתחויות והסתעפויות של השאלות הללו, ואולי אף נימה של התפייסות.

פתיחה: 16.3.19 – 11:00 גבעת חביבה, 12:00 גן שמואל.
מקום: הגלריה לשלום, מרכז האמנות המשותף גבעת חביבה, וגלריה לאמנות גן שמואל.
שיח גלריה: שבת, 6.4.19, בשעה 11:00, גלריה גן שמואל.
אירוע נעילה מיוחד: "התקבצו: על נשים, קיבוץ ואמנות", יום שישי, 3.5.19, 9:30–12:30, גבעת חביבה.
נעילת התערוכה: 4.5.19.