יום חמישי במדרשה. שיעור ציור בסיס שנה א'. אני יושב, אחד מחמישים מאמינים צעירים שמחכים לדבריו של הרבי – יאיר גרבוז מלמד אותנו את שפת האמנות.

הוא נכנס, כולנו שולפים ציורים, תרגילים של שבוע שעבר והוא עובר בינינו, מעיר הערה לזה, מתבדח עם השנייה, צוחק על חשבונו של השלישי. אינו נח מלדבר, מלהסביר, מלהצחיק. פוליטיקה, ספורט, חברה וכלכלה. כמובן אמנות, תרבות וציור. כל המושגים מתערבבים במשך שעה ועשר דקות.

לקח לנו כמה שנים להבין את החשיבות של הדרשה השבועית הזו. את המשמעות האדירה של המלים שנזרקו זו אחר זו לחלל הכיתה: יאיר גרבוז שם לנו ולדורות של אמנים שפה בפה. שפה במכחול ובבד. שפה כמסלול.

קיימות דרכים רבות לקרוא את האמנות של יאיר גרבוז. אפשר פעם אחר פעם ללכת שבי אחר השטף, אחר הצורה, הקצב וההוויה של ווירטואוז הניסוח. דומה שכמו שהוא מדבר - כך הוא מצייר, וכמו שהוא מצייר כך הוא מדבר.

שם התערוכה - 'אין גבול לפניך' - מתייחס בעיני בדיוק לנקודה הזו:
גרבוז אינו נזקק להסבר לעצמו מדוע הוא מצייר. אותה קומפוזיציה מוזרה, אותה תשוקה פנימית לשפה שיש בעבודות שלו אינה זקוקה לביאור ותיאור, היא פשוט שם. הוא נע ונד לפי ציווי שיכול להיראות כדתי כמעט, רחמנא ליצלן, יוצר לעצמו מרחב פעולה ללא דעת וביקורת.
'אין גבול לפניך' הוא הוא הציווי הזה. גרבוז מצווה על עצמו עבודה, עוד מילה ועוד ג'סטה, עוד משפט ועוד משיכת מכחול. הוא סולל לעצמו את מסלול השפה כפי ששם בפינו, תלמידיו, את המונחים והמושגים של הציור אז בכיתה, מאפשר לעצמו להיות ללא גבולות.

'אין גבול לפניך' הוא השיחה שראוי כל אמן לקיים עם עצמו:
אין לך גבולות, אסור שיהיו לך גבולות, אז אל תמהר לשים אותם, לך לאאיבוד ואל תמהר למצוא, אל תמהר להימצא. הרגש חופשי להיות, לחיות, ליצור ללא גבול.
גרבוז יוצר לעצמו את המרחב והאפשרות לשחק, לבחוש לרקוד ובעיקר להיות חופשי לאהוב ללא דעת וחשבון את העברית והישראלית.

אין גבול לפניו.

יאיר גרבוז הוא צייר של ריבוי פרטים, ריבוי מילים, ריבוי רעיונות, צירופים מפתיעים, קולאז'ים של דימויים וטקסטים ובעיקר ריבוי של צבע. הוא אינו מצייר מתוך מנימום, אלא מתוך שפע שלעולם אינו פוסק ואינו נגמר. המשטח המצויר מורכב מעשרות ומאות פרטים קטנים וגדולים, מעין פסיפס צבעוני ורוגש, המנהל דיאלוג מתמיד בין העין לבין המוח, בין הראייה לבין הקריאה.

הציור של גרבוז הוא ציור אקטיבי, תזזיתי, כזה שאינו מאפשר לצופה מנוחה. הוא דורש ממנו קריאה פעילה, פיענוח של קודים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים ישראליים. העבודות שלו רוויות בהומור, לעיתים סרקסטי, לעיתים אירוני, אך תמיד נוקב ומחובר להוויה המקומית.

בתערוכה זו, 'אין גבול לפניך', מציג גרבוז עבודות המותחות את גבולות המדיום הציורי. הציור אינו מסתגר בתוך מסגרתו אלא פורץ החוצה, מתפשט ומבקש לבלוע את העולם כולו לתוכו. חוסר הגבולות הזה הוא ביטוי לחופש היצירה המוחלט שלו, ליכולת שלו לנוע בין הגבוה לנמוך, בין האמנות הממוסדת לאמנות העממית, וליצור מתוך כך שפה ייחודית שהיא כולה שלו.