בין ישן לחדש - בין מילים לאמנות: אירוע ותערוכת אמנות ציבורית
בין מילים לאמנות, בין ישן לחדש
אירוע ותערוכת אמנות ציבורית רב תחומית ורב חולייתית (מלשון חוליות), המוצגת ופועלת בו זמנית בחלל הספרייה הישנה על שלוש קומותיו, גלריית השלום וביניהם במרחב הציבורי הפתוח בקמפוס גבעת חביבה.
התערוכה מציגה אמנות מקורית העוסקת בקשר בין מילים, טקסט ושפה – עברית, ערבית ואנגלית – לבין ויזואליות, בהתייחסות מרחבית לארכיטקטורת פנים וחוץ, ותוך שימוש בחומרי ארכיון יד יערי.
העבודות בפרויקט נוצרו בטכנולוגיות ובטכניקות אמנותיות שונות מתחומי הציור, הפיסול והמיצב, הצילום, הווידאו־ארט, הארכיטקטורה, הסאונד והמיצג.
הן מתקיימות מתוך התייחסות למרחב הציבורי ובוחנות מחדש, לעיתים בתעוזה, את המרחב החדש של האמנות – בין פנים לחוץ, בין ציבורי לפרטי, בין מילים לוויזואליות ובין ישן לחדש.
משתתפים
אביטל גבע, אלכסנדרה זסלב, ג'אנת אמארה, הדס גרטמן, יאיר גרבוז, לילך צפרוני, מאיה בן נתן, משה רואס, נועה רוזן, נטע ווינר, סוהא פרוג'ה, עדי שילדן, ענתי טורק, קרן פארגו, רונית בר אילן, שאול קנז, שרון גולדברג.
מעטים המקומות המשרים על המבקר יראת כבוד מיד עם כניסתו. הספרייה הזו, הבניין הזה, שייך למשפחה מובחרת זו.
למבקר מן החוץ בפעם הראשונה, דומה כי התרחש פה התהליך המרתק של סינתזה מוחלטת בין הדיו לבטון. המילים נספגו בו. הן מדברות מתוכו. פה הן מריחות, ניתן למשש אותן.
הן סיבה ומסובב לגרם המדרגות הלולייני שמסחרר כל אחת ואחד.
ובכל זאת, ראוי המהלך האמנותי הנגלה לעין, ממש כמו ארונות הכרטיסיות היפהפיים, להסבר:
מה קורה פה בין הקירות מלאי האבק וקורי העכביש? מה קורה פה בין האמנות לבין המילים, בין האמנים החדשים ומלאי היצירה והעיזוז לשנות ולחדש לבין הבניין הישן?
בין ישן לחדש
כי גבעת חביבה עדיין ספוגה בזיכרונות ומועטה בתושבי קבע. הם חולפים, באים, צוחקים, מכירים, מתאהבים – ועוזבים. משאירים שובל דק של זיכרונות אחריהם שמלווה אותם שנים רבות קדימה.
כי היו פה בדואים, ואז אוסטרלים ואנגלים, ומגרש מסדרים שעלו עליו שכבות של עפר חום, ובתים ששופצו וכוסו בטיח ובשפריץ כואב למגע. ועכשיו יש פה יהודים וערבים, ותכף יהיו פה בין־לאומיים.
בין מילים לאמנות
כי את הקול של חביבה רייק כבר קשה לשמוע, כי הבניין של הספרייה הישנה כבר נטול ספרים ומלא חרא של יונים, כי במרכז מורשת יש סיפור של אומץ נשי שמחכה להיות מסופר.
כי הבניין הישן של מיסטצ'קין והארכיון של יד יערי מעלים דמעות, לא משנה מי את ומאיפה באת.
כי גבעת חביבה היא מקום של הכשרה שנהגתה דרך מילים שנאמרו בין אנשים שבאמת הקשיבו זה לזו. מקום בו הוכשרו בלהט ובאמונה אלפי בנות ובנים להיות הקיבוצניקים הבאים, השמו"צניקיות הבאות.
זהו מקום שחגג ועדיין חוגג את התהליך, את תקופת הביניים הנפלאה של להיות "עוד מעט".
כי התהליך שהחל פה לא תם ונשלם. אמיתי הוא. חי וקיים. עדיין הקול הרווח בגבעה הוא של בני נוער, צוחקים, מקללים, מלאי הורמונים. הם בדרך, לא מוגמרים, לא סגורים על עצמם. מדגישים את מיקומם בלי להיות מודעים להשלכות, יוצרים יופי והורסים אותו בו זמנית.
קריאה ראשונה בספרייה היא חופש.
הקריאות הבאות הן אמנות.
על האמנים המשתתפים ויצירותיהם
אביטל גבע
העבודה BROKEN HALLELUYA מהווה צומת בה נפגשים קולות ומראות ומאפשרת לקהל בכל הגילאים להתחבר למסר הפשוט – לתפילה שמאחלת לעולם טוב יותר.
מערכת צינורות שמשמשים להולכת מים משתרעת על שטח של כ־400 מ"ר, ומכילה פתחים רבים מהם בוקעים צליליו של השיר המפורסם אותו ביצע לאונרד כהן לראשונה במלחמת יום כיפור.
האמן אביטל גבע יצר פה מערכת אלטרנטיבית להעברת מסרים בצורה מהנה ובלתי אמצעית, תוך שהוא מהדהד את התקווה לעולם נטול אלימות ושחיתות, עולם טוב יותר.
צילום: טל בדרק
אלכסנדרה זסלב
רקדנית בלהקת קמע וחוקרת הריקוד והתנועה כתחום של תקשורת לא מילולית, כמו גם את תחום פתרון הקונפליקטים והחיים המשותפים בין החברה היהודית והערבית.
אלכסנדרה פתחה בעבודתה "שפות אחיות" מרחב לתנועה בדרך שבין הספרייה הישנה לגלריה לשלום, בו בודקים ובוחנים היא והקהל הפוגש בה פרשנות תנועתית לביטויים בשתי השפות, מתוך הבנת יסוד כי אופן הפרשנות בכל שפה אינו תמיד זהה.
ג'נאת אמארה
אמנית וידאו ומורה לאמנות. בוגרת החוג לאמנות במכללת אורנים. פעילה חברתית, מציגה בתערוכות בישראל ובעולם.
בפרויקט מציגה מניפסט עדין אך עשוי ללא חת, הנקרא מתוך מגבת מטבח על ידי אישה שמסרבת להיות נשלטת, עומדת מול המציאות היום־יומית, מול תרבות ומסורת קשוחה ומביטה להן בעיניים באומץ.
הדס גרטמן ולילך צפרוני
הדס גרטמן ולילך צפרוני הן תושבות חדרה הפועלות בעשר השנים האחרונות בקהילה שלהן על מנת לקדם אמנות ציבורית איכותית בעיר ובאזור.
הן מציגות בעשרות אירועים ומביאות איכות אמנותית ואמירה כנה, ישירה ואמיצה אל השיח התרבותי.
בפרויקט הן מציגות את "שמים במרתף", בו הן מתחקות אחר פועלן וחייהן של נשים שעשו מעשים יוצאי דופן בזמן השואה. באמצעות סיפורים, בדים, הצגה ואירוח, ובאמצעות שזירת עבר ועתיד, יוצרות האמניות וחבריהן להצגה מיצג שבו היסטוריה והווה נארגים יחדיו.
יאיר גרבוז
נולד ב־29 בספטמבר 1945. צייר, סופר ופובליציסט ישראלי.
יצירתו, החל משנות ה־70, שילבה השפעות של אמנות הפופ האמריקאית עם סממנים מקומיים. ציוריו, המזוהים עם סגנון "דלות החומר", בנויים כקולאז'ים המשלבים סממנים ארס־פואטיים וביקורת חברתית.
על יצירתו זכה בשנת 2004 בפרס א.מ.ת. וכיהן במשך שנים רבות כדיקאן בית הספר לאמנות "המדרשה" ובתפקידים רבים נוספים בעולם האמנות הישראלי.
בפרויקט מציג גרבוז תערוכה מציוריו החדשים, שנעשו בין השנים 2017–2018, המייצגים נאמנה את סגנונו הקולח, השוטף, רווי הטקסט וההומור.
מאיה בן־נתן
אמנית רב־תחומית. בוגרת החוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, בראשות אסי משולם.
עובדת במספר מדיומים ומעצבת חללים תוך שימוש בחומרים שונים. בפרויקט מציבה עבודה לזכר האמן אורי קצנשטיין ז"ל, שהלך לעולמו בטרם עת והיה מורה בחוג לאמנות.
מאיה כותבת:
משה רואס
אמן הדפס, בוגר המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר עם התמחות בדפוס רשת על טקסטיל.
עוסק בפיתוח תכנים וחקר של הדפסת רשת על מגוון חומרים. זוכה פרס העיצוב מטעם משרד התרבות לשנת 2014 וסטודנט בתכנית לימודי ההמשך לאמנות במדרשה – בית ברל (MFA).
בפרויקט יצר סדנת עבודה פתוחה להשתתפות הקהל ברוח תפיסות ורעיונות השכפול של העבר, עם האפשרות להכניס בהם את הצבעוניות שמאפיינת את עולם הדפוס כיום.
נטע ווינר
מוזיקאי, משורר ושחקן, סולן ואקורדיוניסט להקת סיסטם עאלי, חבר בקבוצת "תיאטרון ת.מ.ר" ויוצר ספוקן וורד.
יוצר בארבע שפות שונות. נטע הוזמן אל הפרויקט ליצירת סדנה בהשתתפות הקהל בשם "שפת הראפ", בה הקהל כותב בעצמו בשפות שונות ומציג, על פי כלי שפת הראפ, את אשר על ליבו. השפות המשתתפות: עברית, ערבית, אנגלית ורוסית.
סוהא פרוג'ה
אמנית רב־תחומית, אוצרת תערוכות ומורה לאמנות. בוגרת המדרשה לאמנות בבית ברל. חיה ועובדת בישראל ואם לחמישה ילדים.
בעבודותיה, וגם כאן בפרויקט, מצליחה סוהא להצביע על האופן בו התרבות המקומית והקהילתית משפיעה על חייה. סוהא תולה הינומה של כלה ועליה כותבת מילים בטוש בצבע זהב, ומסמנת כיצד הכלה נהפכת בבת אחת מאישה לאובייקט שאסור לגעת בו ואסור להתקרב אליו.
עדי שילדן
עדי שילדן – כוריאוגרפית, פרפורמרית ורקדנית, מורה למחול, מטפלת בשיטת אילן לב, כותבת על טיולים בארץ ובעולם וצלמת חובבת בדרכים.
בפרויקט מציגה עדי עבודת סולו המתקיימת במעברים בין החלל האינטימי של חדר ההלבשה לבין המרחב הפומבי של הבמה. הכל נותר חשוף וגלוי בפני הצופה, מה שנאמר ומה שנאמר ללא מילים.
מילת הצופן כאן היא מגדר. היוצרת מתכתבת עם תאוריית הפרפורמטיביות המגדרית של ג'ודית באטלר, האומרת כי הזהות המגדרית שלנו נבנית מתוך ההקשר החברתי וכי מגדר הוא מופע, מעין מסכה שאנו עוטים על עצמנו.
מאת ובביצוע: עדי שילדן | ליווי אמנותי: סהר עזימי | דרמטורגיה: לירון דינוביץ | תלבושות: הילה שפירא | מסכה: שרונה אפרת | מוזיקה: עופר טיסר | עיצוב תאורה: דני פישוף, רותם אלרואי
ענתי טורק
פרפורמרית יוצרת, הילרית שמאנית, מרפאה בצלילים ובתדרים. מחברת בין עולמות הרוח, היצירה, הבמה והריפוי. משתמשת בשירה ובקול כערוץ לריפוי והדהוד הצליל והצבע הייחודי של הנשמה.
מופיעה בפרויקט עם מיצג שירה משותפת עם הקהל, תוך שיח והתחברות לרוחה של חביבה רייק, שעל שמה נקראת גבעת חביבה.
קרן פרגו רדומסקי
נולדה בשנת 1975, חיה ועובדת בישראל. ציירת, בוגרת המכון הטכנולוגי בחולון.
משלבת בין טקסט וציור באופן קבוע בעבודותיה. מציירת על דפי ספרים ישנים ויוצרת קולאז'ים המביאים את טבע האדם ואת המילה הכתובה לכדי שילוב מעניין ומחדש.
בתערוכה מציגה שלוש עבודות גדולות ממדים על בד ציור.
רונית בר אילן
מפצחת קונספטים, כותבת, יועצת, מדריכה ויוצרת תוכן. ממקדת, מלווה ויוצרת פרויקטים יצירתיים.
עבודתה בפרויקט נקראה "הרחבה". ספרים ישנים "הופשטו" מכריכות הנייר שלהן ותחתן נחשפו כריכות הבד הישנות. צבעוניות נוסטלגית, הדפסים וסמלים "יצאו לאור" מחדש כשכיות חמדה נשכחות.
הספרים הוצבו על טריזים ממתכת שהיו נעוצים בקיר הספרייה הישנה בגבעת חביבה ויצרו משולשים דמויי גגות, המהדהדים עם הרחבות הבנייה החדשות בקיבוצים.
ביחד נוצרה מעין שכונה, שהרקע ההיסטורי שלה – או אם תרצו, הקרקע – זמין למי שבוחר לעבור את מראית העין האסתטית ולהתעמק בכתוב.
שאול קנז
שאול קנז נולד בשנת 1939 בקיבוץ גן שמואל. למד אמנות במכון אבני. בין מוריו היה הצייר משה פרופס.
במהלך שנות השבעים של המאה ה־20 עסק בעיצוב גרפי, לצד עיסוק באיור ובקריקטורה, עבור עיתון "הארץ", "דבר השבוע", "חותם" ו"הדף הירוק".
עבודותיו מאופיינות בשימוש בקו רישום אמורפי ובשימוש חוזר באלמנטים גרפיים.
מציג סדרה של שש עבודות שנעשו לפני ואחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין, ובהן הוא מתייחס לסוגיות דת ומדינה, לאום, ביטחון ואזרחות.
שרון גלזברג
אמנית מיצג רב־תחומית בין־לאומית. הציגה בעשרות תערוכות בישראל ובעולם.
מציגה בפרויקט את המיצג / מיצב "קץ חלום", בו היא מזמינה אנשים לעצור במסגרת המסלול שלהם ולנוח. לישון. לחלום בהקיץ. להקשיב לשיר ערש ממקום אחר, מתרבויות רחוקות או קרובות.
המיצג מורכב מעשרים מיטות ומזרנים, וביניהם מסתובבים מתנדבים המתאימים שיר ערש לקהל הנאות להישכב ולנוח.
אירועים בתערוכה
אירוע נעילת התערוכה 'בין מילים ואמנות' 16.6.18
הצצה לתערוכה
עדיין אין תגובות לדף זה.
מוזמנים להגיב!