גליה בר אור
אוצרת, חוקרת ומרצה בכירה בשדה האמנות_(1800_A_800_piksl)_(1780_A_800_piksl)_(1750_A_800_piksl)_(1750_A_1100_piksl)_(2).jpg)
גליה בר אור (1951) היא אוצרת, חוקרת של האמנות בישראל ומרצה בכירה במכללת אורנים. ניהלה את המשכן לאמנות על שם חיים אתר בשנים 1985–2015. הייתה המנהלת האמנותית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בחיפה מ־2018 עד ינואר 2019, ואוצרת באוהאוס חברתי חיפה (2019).
בר אור נולדה וגדלה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, שבו היא חברה עד היום.
סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוגים תולדות האמנות והיסטוריה של עם ישראל ולאחר מכן המשיכה לתואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב וקיבלה תואר דוקטור בבית הספר להיסטוריה מכון כהן אוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2011 זכתה בפרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל על עבודתה.
על המשכן לאמנות בעין חרוד
בשנים 1985–2016 ניהלה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד והפכה אותו לאחד המוזיאונים המשפיעים והחשובים ביותר בישראל. בר אור אצרה תערוכות רבות בישראל ובעולם, יזמה וניהלה אירועי תרבות וביאנלות, השתתפה בהפקת סרטים דוקומנטריים, ופרסמה מאמרים, ספרים וקטלוגים רבים.
בר אור נחשבת כאחראית להצגתן של קריאות אלטרנטיביות בהיסטוריה האמנותית הישראלית ולחשיפת עבודותיהם של אמנים חשובים ופרקטיקות אמנותיות שלא היו חלק מהזרם המרכזי, מתוך תפיסת עולם המחברת בין האומנות לבין המרחב בו היא מתקיימת, או כפי שכתבה מבקרת האמנות גליה יהב על תפישת האוצרות של בר אור "מפעלה הגדול הוא יצירת תשתית רעיונית וחזותית למינורי, למי ולמה שחמק מהקאנון והודר, התנהל בצלו כגרסה לא נחשבת, לא סופר ולא נחקר".
העלתה תכנים חברתיים, נשיים, בעודה מנהלת את המוזיאון עם צוות שרובו נשים. העלתה מהאוב אמניות שנשכחו קצת, כתבה מאות מאמרים וספרים. יחד עם אלה הייתה שותפה עם תאורטיקנים ומבקרי אמנות מקומיים שחוקרים נושאים חברתיים מקומיים, בהוראה בקורסים אוניברסיטאיים העוסקים בסוגיות החברתיות חשובות לחברה הישראלית כגון הגירה וזהות.
"אני חושבת שכל חברה, אם היא לא משקיעה בהיבט הרוחני ובמשמעות האנושית והתרבותית, אם היא לא משקיעה בחשיבה על היחיד ועל החברה, ובמשמעויות העמוקות של חיי האדם בזמן ובמקום, ויוצרת מרחב תרבותי שבו האמנות והיצירה בכל הרמות הן גולת הכותרת, סופה להפוך לחומר בלבד, להתפרק מבחינת הכוחות החברתיים והסולידריות, ולא משנה כמה כסף יהיה שם. לא יעבור זמן רב וזה יתחיל להירקב מלמטה. לא יהיה מה שייתן את האופק הזה, שאנשים כל כך זקוקים לו כדי להרגיש שהם מוכנים להשקיע מאמץ, גם בשביל הכלל, גם בשביל הסביבה וגם בשביל המשפחה." גליה בר אור, לא נהפוך לחומר, 2010
גליה בר אור (1951) היא אוצרת, חוקרת של האמנות בישראל ומרצה בכירה במכללת אורנים. ניהלה את המשכן לאמנות על שם חיים אתר בשנים 1985–2015. הייתה המנהלת האמנותית של פירמידה, מרכז לאמנות עכשווית בחיפה מ־2018 עד ינואר 2019, ואוצרת באוהאוס חברתי חיפה (2019).
בר אור נולדה וגדלה בקיבוץ עין חרוד מאוחד, שבו היא חברה עד היום.
סיימה את לימודיה לתואר ראשון בחוגים תולדות האמנות והיסטוריה של עם ישראל ולאחר מכן המשיכה לתואר שני במכון להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת תל אביב וקיבלה תואר דוקטור בבית הספר להיסטוריה מכון כהן אוניברסיטת תל אביב.
בשנת 2011 זכתה בפרס יצחק בן-צבי לתולדות ארץ ישראל על עבודתה.
על המשכן לאמנות בעין חרוד
בשנים 1985–2016 ניהלה בר אור את המשכן לאמנות בעין חרוד והפכה אותו לאחד המוזיאונים המשפיעים והחשובים ביותר בישראל. בר אור אצרה תערוכות רבות בישראל ובעולם, יזמה וניהלה אירועי תרבות וביאנלות, השתתפה בהפקת סרטים דוקומנטריים, ופרסמה מאמרים, ספרים וקטלוגים רבים.
בר אור נחשבת כאחראית להצגתן של קריאות אלטרנטיביות בהיסטוריה האמנותית הישראלית ולחשיפת עבודותיהם של אמנים חשובים ופרקטיקות אמנותיות שלא היו חלק מהזרם המרכזי, מתוך תפיסת עולם המחברת בין האומנות לבין המרחב בו היא מתקיימת, או כפי שכתבה מבקרת האמנות גליה יהב על תפישת האוצרות של בר אור "מפעלה הגדול הוא יצירת תשתית רעיונית וחזותית למינורי, למי ולמה שחמק מהקאנון והודר, התנהל בצלו כגרסה לא נחשבת, לא סופר ולא נחקר".
העלתה תכנים חברתיים, נשיים, בעודה מנהלת את המוזיאון עם צוות שרובו נשים. העלתה מהאוב אמניות שנשכחו קצת, כתבה מאות מאמרים וספרים. יחד עם אלה הייתה שותפה עם תאורטיקנים ומבקרי אמנות מקומיים שחוקרים נושאים חברתיים מקומיים, בהוראה בקורסים אוניברסיטאיים העוסקים בסוגיות החברתיות חשובות לחברה הישראלית כגון הגירה וזהות.
"אני חושבת שכל חברה, אם היא לא משקיעה בהיבט הרוחני ובמשמעות האנושית והתרבותית, אם היא לא משקיעה בחשיבה על היחיד ועל החברה, ובמשמעויות העמוקות של חיי האדם בזמן ובמקום, ויוצרת מרחב תרבותי שבו האמנות והיצירה בכל הרמות הן גולת הכותרת, סופה להפוך לחומר בלבד, להתפרק מבחינת הכוחות החברתיים והסולידריות, ולא משנה כמה כסף יהיה שם. לא יעבור זמן רב וזה יתחיל להירקב מלמטה. לא יהיה מה שייתן את האופק הזה, שאנשים כל כך זקוקים לו כדי להרגיש שהם מוכנים להשקיע מאמץ, גם בשביל הכלל, גם בשביל הסביבה וגם בשביל המשפחה." גליה בר אור, לא נהפוך לחומר, 2010