אין גבול לפניך

לקח לנו כמה שנים להבין את החשיבות של הדרשה השבועית הזו. את המשמעות האדירה של המלים שנזרקו זו אחר זו לחלל הכיתה:
יאיר גרבוז שם לנו ולדורות של אמנים שפה בפה. שפה במכחול ובבד. שפה כמסלול.
קיימות דרכים רבות לקרוא את האמנות של יאיר גרבוז. אפשר פעם אחר פעם ללכת שבי אחר השטף, אחר הצורה, הקצב וההוויה של ווירטואוז הניסוח. דומה שכמו שהוא מדבר - כך הוא מצייר, וכמו שהוא מצייר כך הוא מדבר.

שם התערוכה - 'אין גבול לפניך' - מתייחס בעיני בדיוק לנקודה הזו:
גרבוז אינו נזקק להסבר לעצמו מדוע הוא מצייר. אותה קומפוזיציה מוזרה, אותה תשוקה פנימית לשפה שיש בעבודות שלו אינה זקוקה לביאור ותיאור, היא פשוט שם. הוא נע ונד לפי ציווי שיכול להיראות כדתי כמעט, רחמנא ליצלן, יוצר לעצמו מרחב פעולה ללא דעת וביקורת.
'אין גבול לפניך' הוא הוא הציווי הזה. גרבוז מצווה על עצמו עבודה, עוד מילה ועוד ג'סטה, עוד משפט ועוד משיכת מכחול. הוא סולל לעצמו את מסלול השפה כפי ששם בפינו, תלמידיו, את המונחים והמושגים של הציור אז בכיתה, מאפשר לעצמו להיות ללא גבולות.

'אין גבול לפניך' הוא השיחה שראוי כל אמן לקיים עם עצמו:
אין לך גבולות, אסור שיהיו לך גבולות, אז אל תמהר לשים אותם, לך לאיבוד ואל תמהר למצוא, אל תמהר להימצא. הרגש חופשי להיות, לחיות, ליצור ללא גבול.
גרבוז יוצר לעצמו את המרחב והאפשרות לשחק, לבחוש לרקוד ובעיקר להיות חופשי לאהוב ללא דעת וחשבון את העברית והישראלית.

אין גבול לפניו.
יאיר גרבוז, 'אין גבול לפניך', הגלריה לשלום, גבעת חביבה.