כמה מחשבות והבנות שעלו מתוך האירוע דיברו על:

~ הצורך לממש את ההזדמנות שנוצרה מתוך המשבר העמוק לתיקון ולפתרון מדיני מתוך מבט על האזרחים בשני הצדדים.

~ התבוננות על המורכבות האדירה שחווים אזרחי ישראל הערבים שכוללת השתקה ופחד על בסיס יומיומי והתמודדות הקשה שעובר מחנה השמאל בשנים האחרונות

על הצורך לשתף כוחות

~ מהו הפרח האדום המופיע בתערוכה במיצב 'אופק שרוט' של מנאר זועבי? האם הוא ה"כלנית" או פרח אדום?

ואם הוא הכלנית, למי שהוא שייכת?

הכלנית פורחת בנגב המערבי, היא פורחת בעזה וגם בגליל

היא שייכת לאדמה ולכולם.

~ כיצד נכתבת ומשוכתבת ההיסטוריה? כיצד נולד נרטיב ומי כותב אותו?

~ דרך המטבח של סיגלית לנדאו שמאזכר לרבים מאתנו, יהודים וערבים את המטבח של סבתא, עלה כי בעלי המטבחים הללו היו אלו מאותו חתך סוציו אקונומי, המטבח לא היה שייך לחברה אחת על פני אחרת, יהודית או ערבית,

אלא לאנשי הארץ הפשוטים. מה שמעלה שאלות על התפיסה התודעתית על קבוצות השייכות שלנו ועד כמה היום במצב ההיפר קפיטליסטי אנו מודעים להשפעות הכוח של בעלי ממון על האזרח הפשוט? השמאל המקורי דיבר על שוויון כלכלי כתפיסת עולם לכל האזרחים. אולי הגיע הזמן להביא זאת מחדש בתפיסת ה-21?!

סיימנו את השיח עם הזמנה ותקווה כי השיחה הזו תגלגל עוד שיחות רבות, מחשבות ופעולות הלאה.

~~~~~~~~~~~~~~

תודה גדולה - לצוות גלריה גבעת חביבה והמרכז המשותף לאמנות

שבלעדיו כל זה לא היה קורה: דגנית אורבך, שמחה אייכלר ואילנה פלג

ענת לידרור

צילום: טל בדראק

לתמונות נוספות כאן