ח'מסין - 50 - ימי התעוררות? 50 שנה לכיבוש - תערוכה קבוצתית

ימי התעוררות בנוגע לכיבוש

תערוכה רב-תחומית
30.6.17 - 20.5.17 

אוצרת: ענת לידרור
גלריית השלום, מרכז האמנות המשותף גבעת חביבה

50 שנה עברו. היכן נמצאת הארץ הזאת? כיצד היא והאנשים שבה, על שונותם, מושפעים מקיומה של פעולה כובשת "זמנית", שהחלה בשנת 1967 ונמשכת עד היום? ח'מסין מביאה את קולם של 23 אמנים יהודים וערבים, כפי שהם רואים את העבר, קוראים את ההווה וצופים את העתיד האפשרי לארץ הזאת. התערוכה מציגה גוף עבודות רב-תחומי מתחומי הציור, הצילום, הפיסול, הצורפות, הקרמיקה, הוידאו ארט, המיצב, המיצג והשילוב ביניהם.

התערוכה היא פרי שיתוף פעולה ודיאלוג רעיוני בין 11 צמדי אמנים הכוללים מחשבה ו/או פעולה משותפת ומתבססים על הנחת היסוד כי שיתוף פעולה הוא הדנ"א הדרוש כאן. העבודות מציגות היבטים שונים של הכיבוש, היום בשנת 2017, ביניהם: פליטות, משמעותו של בית, חברה בחרדה, הכיבוש כפעולה אוטואימונית, מציאות סמי פולחנית, האישה והכיבוש, שאלות של תקווה וחזון, הכיבוש כמהות פנימית, אלבומי ניצחון, אחרית הימים והאור בקצה במנהרה.

האם המכתבים יפסיקו לחזור לשולח? ייתכן שנפסיק לאכול קש מאלמנות הקש?
הייתכן כי הגוף והנפש שלנו גם הם מצויים במצב כזה - נכבשים, כובשים וכבושים?

מה הסיכוי שלא "נחגוג" שנה נוספת של פצצת האטום הזאת? 

האם אנחנו מושפעים יום יום, כולנו בחיינו האישיים מכל זה? התשובה שלי היא כן.

זוהי הזדמנות להסתכל לכיבוש בעיניים, בעיניים פקוחות.

האמנים המציגים בתערוכה זו הם כולם אזרחי מדינת ישראל. הם חיים את הכיבוש באמנות שלהם, בחייהם, בהוראתם, ובעבודתם עם קהלים שונים. הם באמת מאמינים, כל אחד בדרכו, שהקול שלהם ושל כולנו, חשוב. אל לו לקול הזה להסכים להיות חסר השפעה, מופרט או דומם. הם מאמינים שאם לא נשמור על חופש ביטוי במרחב הציבורי בכלל ובאמנות בפרט, נאבד שכבה עבה של הרקמה התרבותית, המוסרית, האנושית שלנו, שכבה בגופנו החברתי שבלעדיה נישאר חברה חשופה, המקיימת את הבסיס ההישרדותי ולא יותר. בימים בהם רשות השידור הציבורית נסגרת, כשקולו והשפעתו של הציבור מצויים בסכנת הדממה, האמנות היא מעוז החופש. אל לה לעמוד מן הצד, עליה לדבר כפי שרק היא יודעת.

לפני שבועות בודדים, באירוע מחווה למשה גרשוני אמר גדעון עפרת: 'לצאת, חובה!' ודיבר על המשמעות והצורך ביציאה של האמנות ואמנים החוצה אל המרחב הציבורי ואני מוסיפה שגם כאשר בתוך מרחב הסטודיו והגלריה, לאמנות הישראלית יש היום תפקיד לדבר את הציבורי, כי הציבור זקוק לה ואת קולה כלוחמת חופש ביטוי האולטימטיבית..

אמנים משתתפים: אבנר זינגר, אחמד כנעאן, אסד עזי, גרשון קניספל, דגנית שטרן שוקן, דובי הראל, דניאלה שריה, הגר מיטלפונקט, יעל לב, מוחמד אבו רקיה, מוטי גולן, מירב הימן, נאוה הראל שושני, סמאח שחאדה, עבד עאבדי, עדי בצלאל, פריד אבו שקרה, צביקה אלטמן, קטיה איזבל פילמוס,  ראוף אבו פאנה, ראניה עקל, רפי מינץ ותמר שליט אבני. 

ענת לידרור, אוצרת.

טקסטים על העבודות