קול קורא: זמן לידה
גלריה גבעת חביבה לאמנות שמחה לפתוח קול קורא לאמניות/ים לתערוכה:
זמן לידה
ספטמבר-אוקטובר 2024
מיה
בן דוד, אמנית צילום:
ליהי עמיצור לובל
ב-7
באוקטובר 2023 מדינה ישראל (והעולם) נכנסה ללידה, לידת ישראל החדשה;
לידה שנפתחה בשבר אדיר שהרעיד את אמות הספים של האמונות והדפוסים של רובינו.
כיאה ללידה כפויה תהליכיי הפירוק ובמקביל הבנייה, עוצמתיים ומטלטלים
ומאבק הכוחות בה מתנהל בקרבות איתנים לחיים או לחדלון.
ארבעה שותפים בתהליך הלידה האנושית, תהליך
בו רוח מגשימה עצמה בגוף בשר ודם:
העוברים והיילודים, האימהות, האבות
והצוותים המקצועיים. מיהם השותפים בלידת ישראל החדשה?
דמיינו
לידה, את לידתכם הפרטית, לידת ילדיכם החדשה, לידת משפחתכם והמדינה של כולנו
לידת בתי ספר משותפים, חלמו ממשלה דמוקרטית ומדינה ערכית,
חיים של קהילות קהילות בהם כולנו הולכים
לכל החופים.
בואו
נלך לחלום את הלידה הבאה
_____
מוזמנות ומוזמנים להגיש עבודות קיימות או
חדשות (עדיפות תינתן לחדשות)
בהצעה כתובה המסבירה את רעיון העבודה
והקשרו לנושא, בצירוף מספר דימויים או סקיצה למייל: artcenter@artcenter.org.il
מועד אחרון להגשת הצעות: 15.5.24
אוצרת התערוכה: ענת
לידרור | יוזמת ושותפה: חגית בן שחר
_____
לקריאה על גלריה גבעת חביבה
לאמנות כנסו כאן
על המושג
זמן לידה ותקציר היסטורי של הלידה האנושית
'זמן לידה' הוא פרק זמן שתחילתו בהיווצרות (ואף קודם), המשכו
בהיריון, לידה ומסתיים מספר שבועות לאחר הלידה. פרק טעון מאוד בחברה האנושית.
ציפיות, כמיהות, פחדים, אמונות עממיות, כאב, תקוות, אכזבות, זיכרונות משפחתיים
ואישיים מתנקזים אליו. טלטלות רגשיות וחוויית קצה להם שותפים ארבעת השותפים
והשובלים, מהמעגלים האנושיים הסובבים אותם.
התקופה העוברית היא תהליך מופלא שבו רוקמת הנשמה את הגוף
הפיזי שיישא אותה במסעה על פני האדמה. תהליך שתחילתו בשני תאי מין וסופו בבן-אנוש
קטן ושלם.
הדרך בה אנחנו מקבלים את החדשים לבוא אינה מכירה במהות ובעומק הפלא האדיר הזה.
הקוד הפטריארכלי הטיל את כובד המשקל של הבאת חיים חדשים,
יורשים לגברים השליטים באופן בלעדי על הנשים. הגברים ניכסו את מיניות ופריון
נשותיהם ובנותיהם כרכושם. הם אף חתמו את גורלן של האימהות בלידה כואבת שלעתים עלתה
בחייה. מעמדן של הנשים נקבע על פי מספר הבנים שילדו לבעליהן. העידן הפטריארכלי
מסיים את דרכו ובהתאם ישנן משפחות ולידות המושתתות על קודים חדשים.
בשנות ה-70 של המאה הקודמת נפתחו דלתות חדרי הלידה בפני
האבות.
מה פוגש "אב חדש" במרחב שעד לא מזמן היה נחלתן של נשים בלבד?
יחסה של החברה לחדשים לבוא, לנשים ולגברים מכתיב גם את יחסה
לתומכים עצמם. המתחים העצומים בהם הם פועלים יום יום מכתיבים גורלות. כמי שאמון על
תמיכה ביולדת (ובתינוקה) במהלך 'זמן הלידה' נשות ואנשי הצוותים הרפואיים מהווים
שליחים של החברה בה הם פועלים.
איך נראית חברה שמקבלת באהבה את החדשים לבוא? איך נראית חברה
שתומכת בהורים הטריים ובאנשי הצוותים הרפואיים? איך נראית לידה של חברה כזו?
חגית בן שחר-מטפלת בטראומות בשדה הלידה
ובמערכות יחסים
ענת לידרור, אוצרת גלריה גבעת חביבה לאמנות