חסר רכיב

'מפשוט למופשט'- דני קרוון ועתר גבע בתערוכה משותפת


אוֹצרוֹת: ענת לידרור ונועה קרוון כהן

     
דני קרוון ועתר גבע בתערוכה משותפת, בה הם נפגשים, צומחים אל ומתוך המקום; גבעת חביבה היא מוסד שכבר הפך לסמל; סמל שהוא מקום חי. מקום של קיבוץ, מקום של השומר הצעיר, מקום של חברה משותפת, מקום של צעירים ומבוגרים כאחד. 

האם הוא גם מקום של פשטות? קרוון וגבע יוצרים את הפשטות של כל אחד מהם, פשטות המשותפת לשניהם, במופשט, אמיתי, חי ויומיומי. מופשט הרמוני אך מושג, המתקיים ומתרחש, תוך שימוש בצומח ובאור, בחול וברגבי האדמה, יחד עם הגאומטרי והתעשייתי. חומרי היצירה כמו החול, עץ הזית ועצי הדר כ'חומרים של אמנות' אצל קרוון הופכים לעבודת אמנות מתמשכת ואינסופית. הצבע הנשפך, מתפשט 'כרצונו' ונוזל או מתקשה אצל גבע, כמו גם תהליכי השריפה הפיסוליים, יחד עם הריח המלווה אותם, שואלים על חלקם של התהליכים בעבודה עצמה כיוצרים שותפים.
זהו מפגש, אמירת דעת ויצירת מקום, בין אמנות מופשטת, לרעיון ולערכים הומניים.

זו בחירה מודעת במבט התמים שאינו מוכן להיות ציני. מבט שמתעקש לזכור את מקור הראשוני ליצירה, גם לאחר שנערך סיבוב שלם של חיפוש והקשבה שהגיע לבסוף, אל הפשוט ואל עומקו, אל תמציתו וטבעו.

בנוסף, התערוכה גם שואלת את רעיון 'הקיבוץ', שקרוון היה מחבריו ועתר גבע נולד לתוכו וחבר בו, האם ערכי הפשטות שהיו חלק כל כך טבעי בו ובמשנתו לעולם, מהותיים לו? האם הקיבוץ, רעיון הקיבוץ ומה שהוא יכול להיות בהשפעה על החברה מחדש היום, מוותר על אותה פשטות פתוחה ועמוקה, תמצית הדברים, כדרך, או שהוא מחליט לחפש את התשובה שלו לתצורתה במאה ה-21?


רבים רוצים לעבור היום לקיבוץ. מדוע ולמה? בגלל אותה פשטות, שחסרה להם כל כך.  בו בזמן שמבפנים, קהילות קיבוציות שלמות עוסקות יותר ויותר בחיבור לחיי הנוחות והמותרות, אל הפרטי, האישי והשלי.  האם ה'קיבוץ המתחדש' יעצור ויבדוק אם חובה לאבד את התמצית היקרה הזו?

תנועות שלמות נוצרות בעולם היום כראקציה לעודפות בכמויות, בגירויים, בהיצע, בתחרות, באפשרויות. אלו חשות שפשטות כתפיסה היא תשובה טובה למרבית הבעיות שמתקיימות בעולם כעת. הדור הצעיר ודאי יסכים לכך. גם קרוון וגבע חושבים כך תוך שהם עושים אמנות חיה במיטבה.
___________________________
בתערוכה משתתפת עבודת וידאו של יעל ברתנא וסמית גרג שנוצרה על וסביב אנדרטת הנגב.


חסר רכיב